איקונוגרפיה נוצרית: שנים עשר המועדים


שנים עשר המועדים


איקונוגרפיה נוצרית:

מבוא \ שנים עשר המועדים  \ סיפורי הבשורה \ קדושים ומרטירים



בלוח השנה הנוצרי-אורתודוכסי קיימים שנים-עשר מועדים חשובים, הנקראים ביוונית "דודקאורטון" (Dodekaorton) ומייצגים את האירועים המרכזיים בחייהם של ישו המשיח ומרים הקדושה. בימי החג מוצגת בקדמת הכנסייה האיקונה המוקדשת לו.

מחזור שנים עשר המועדים הנוצרי-אורתודכסי

1 -  The Nativity of the Theotokos  - הולדת מרים תאוטוקוס (יולדת האל) - אם טבעו "האלוהי" של ישו. נחגג בשמיני לספטמבר, והמספר שמונה נועד גם לסמל את השפע והשלמות שלאחר הבריאה. רבים מאגני הטבילה בנויים משמונה צלעות (אוקטגון) בדיוק מאותה סיבה. זהו החג הראשון בלוח השנה הביזנטי, מאחר ומכאן מתחילה ההסטוריה הנוצרית כפי שאנו מכירים אותה: נולדת הבתולה מריה, אמו של ישו הנוצרי.

בציורים ובאיקונות נראה לרוב את אמה של מריה, חנה\אנה, (Anne , על שמה כנסיית סנטה-אנה בירושליים) שוכבת על מיטתה לאחר הלידה, בעוד מספר נערות מטפלות בה. לצידה ניתן לראות את התינוקת מריה, לרוב בתוף אמבט רחצה. לפעמים מצויירות מספר ביצים ברקע - סמל לפריון. יואכים, אביה של מריה, נראה מציץ מחלון. מריה מצויירת כתינוקת, אך פניה לרוב בוגרים, כיאה לתוארה - אם האלוהים.

ציור של הולדת מריה, החג הראשון בלוח השנה הנוצרי
2 - the Exaltation of the cross - חג הצלב - נחגג בארבעה-עשר לספטמבר, לרגל גילויו מחדש של הצלב הקדוש בירושליים. לפי המסורת אמו של הקיסר קונסטנטינוס, הלנה, הגיעה לירושליים על מנת לחפש את הצלב הקדוש שנתגלה בחלומו של הקיסר (וגרם לו להתנצר ולסחוף אחריו את על ממלכתו). הלנה פירקה את המקדש הרומי שנבנה על גבעת גולגתא, וגילתה שם בשנת 326 לספירה את קברו של ישו (The holy Sepulchre) , את שאריותיהם של שלושת הצלבים, את המסמרים ואפילו כתובת שציינה את אירוע הצליבה.

החג מציין את חשיפתו של הצלב לציבור המאמינים מול כנסיית הקבר בירושליים ובציורים ובאיקונות ניתן לראות את הצלב במרכז, מונח מחדש על ידי הבישופ מקריוס (שהיה שליט ירושליים באותה תקופה), הלנה או קונסטנטינוס עצמו. כנסיית הקבר מצויירת ברקע עם חמש כיפות וצלבים ביזנטים.


3 - The presentation of the Theothokos - הצגת הבתולה מריה - נחגג ב-21 לנובמבר, לציון הבאתה של מריה למקדש על-ידי הוריה והצגתה בפני הכהנים. לפי המסורת נשארה מריה במקדש עד גיל 12, שם הכינו אותה לתפקידה הגדול - להיות נושאת האל ורוח הקודש. כפי הנראה מקור החג הזה בהקמתה של כנסיית סנט-מרי בירושליים, בימי הקיסר יוסטיניאנוס, ב-21 לנובמבר, שנת 543 לספירה. משם התפשט החג לרחבי האמפריה הביזנטית במאה השביעית.

בציורים ובאיקונות נוכל לראות מריה הילדה, מוצגת על ידי הוריה (לפעמים רק אביה) לכוהן במקדש. לרוב מריה מצויירת עומדת על מדרגות המקדש ומגישה ידיה בתנועת מחווה לכוהן. מאחורי הוריה (אננה ויואכים), מצויירות לעתים מספר בתולות המחזיקות בידיהן נרות. הסצינה כולה מתרחשת במקדש המקושט בבד אדום, ובפינה העליונה מצויירת לעתים מריה הצעירה, מקבלת לחם שמיימי מהמלאך גבריאל - הכנה לקרא לחם הקודש של האוכריסטיה.


4 - The Nativity of Christ - Christmas - חג המולד - נחגג ב-25 לדצמבר, לרגל הולדתו של ישו, האור האלוהי (שימו לב לקשר הקדום לציון הלילה הארוך בשנה וחזרת "האור" ללוח השנה). לפי האמונה נולד ישו ביבוס במערה בקרבת בית לחם, שם הוקמה במאה הרביעית כנסיית המולד. מריה נשארה כמובן בתולה גם לאחר הלידה. הוריו של ישו התגוררו בנצרת, אולם נאלצו להגיע לבית לחם בהוראת השלטון הרומי, שערך מפקד אוכלוסין נרחב באזור. בעת לידתו זרח כוכב מעל בית לחם, שמשך לשם את שלושת האמגושים (באנגלית "Magi"), מלכי המזרח, שבאו להשתחוות לילד החדש. מסורת נוספת מספרת על הורדוס המלך, שחשש מבשורה על משיח חדש ושלח את חייליו לתפוס את כל הילדים שנולדו - לכן ברחה משפחת ישו למצריים.

בציורים ובאיקונות מצויירת מריה שוכבת לאחר הלידה, לרוב למרגלות הר ולפתח מערה. הנולד החדש, ישו, שוכב בעריסה עטוף בתכריכים. חמור ושור, המייצגים את היהודים והפאגאנים, מסתכלים על הרך הנולד. בשמיים זורח הכוכב המפורסם שזרח מעל בית לחם. שלושת האמגושים משתחווים למריה ומביאים את מתנותיהם (מור ולבונה). לפעמים מצוייר רועה-שד, שמנסה לפתות את יוסף למעשים רעים. בציורם המורכבים יותר יופיע גם הורדוס שנותן פקודה להרוג את כל התינוקות שנולדו, וגם סצינות מחייו של יוחנן המטביל (John the Baptist).


5 - Epiphany / Theophany - חג ההטבלה\ההתגלות - נחגג ב-6 לינואר, ולעתים נחשב בנצרות המזרחית כחשוב יותר מחג המולד, בגלל שהטבילה מסמלת את התגלותו של אלוהים בצורת אדם. מקור השם אפיפניה מיוונית - התגלות. בישראל נוהגים לרדת לגדות נהר הירדן אל אתר הטבילה "קאסר אל יהוד" (קורה ב-18.1 לפי הלוח הגרגוריאני). עד המאה השישית נהגו לחגוג את חג המולד בתאריך ההתגלות - כי אז נולד טבעו האלוהי של ישו, אולם לאחר ועידת כלקדון, בכדי להדגיש את טבעו הכפול של ישו - האלוהי והאנושי - נקבע שיש לחגוג גם את חג המולד.. הכנסיות המזרחיות, שהתפצלו מהכנסייה האורתודוכסית בתקופה זו - עדיין מאמינות כי יש לישו רק טבע אחד - אלוהי (נקראים מונופיזיטיים - מונו=אחד, פיזיס=טבע).

הביטוי של ההתגלות באמנות הביזנטית הוא פשוט ועתיק למדי: ברקע בריכת מים\נהר ומסביבם נוף סלעי. יוחנן המטביל כורע מעל ישו ומברכו. לעתים ניתן לראות גזע עץ וגרזן לצידו של יוחנן - סמל לנבואה ("וכבר הושם הגרזן על שורש העצים והנה כל עץ אשר איננו נושא פרי טוב ייגדע והושלך באש" לוקאס 3:9). שלושה מלאכים, המסמלים את השילוש הקדוש, עומדים מהצד ומוכנים לקבל את גופו העירום של ישו - אדם החדש. מעל דמותו של ישו - היונה המסמלת את הרוח הקדושה.


6 - The presentation of Jesus at the temple - הצגת ישו - נקרא גם "Candelmas" - נחגג ב-2 לפברואר, ארבעים יום לאחר הולדתו של ישו (פרק הזמן הלוקח לאישה להיטהר לאחר הלידה), לציון המפגש של ישו עם האנושות. מריה מגישה את ישו לשמעון (Simeon) הכהן בבית המקדש.

ישנן מספר השערות על מקורות פאגאניים לחג זה - שמועדו יוצא בין שוויון החורף לאביב (לדוגמא חג Imbolc או סנט בריגיד ואולי אף חג הרועים הרומי Lupercalia ). בתקופה הנוצרית המוקדמת נחגג החג ב-14 לפברואר, ובמאות השישית והשביעית החלו לחגוג אותו בקונסטנטינופול וברומא. אחד הכינויים של החג הוא "חג הנרות" (Candelmas) מאחר ונהוג לברך במהלך החג על נרות השעווה הייחודים לכנסייה.

בציורים ובאיקונין נראית מריה מגישה את תינוקה לשמעון הכהן בבית המקדש. מאחורי מריה מצויירים לעתים אמה, חנה (Anna) ויוסף, שמגיש לכהן שתי יונים. ברק מצוייר בית המקדש, עם בדים אדומים מתנפנפים ברוח לסימון קדושתו.


7 - Anounciation - הבשורה למרים - נחגג ב-25 למרץ, סמוך לשוויון האביב, תשעה חודשים לפני הולדת ישו. לפי האמונה ביום זה הגיע המלאך גבריאל ובישר למריה הבתולה על הריונה - ושהיא תלד את בן האל. כל זה קורה בעיר נצרת שם בנויות היום "כנסיית הבשורה" ו"כנסיית גבריאל הקדוש" (מחלוקת על המיקום בין האורתודכסים לקתולים..). הבשורה נחשבת כתחילת המימוש של ישו בגוף אנושי, וקשןרה לבסיס האמונה במריה כ"יולדת האל".

האיקונות המוקדמות ביותר מראות את מריה ואת המלאך גבריאל בדיאלוג שקט אחד מול השני. לעתים ידה של מריה מוגשת בהכנעה למלאך, ולעתים היא מקופלת על בטנה. בציורים מאוחרים יותר מופיעה סצינה כפולה - המלאך גבריאל מופיע פעמיים בפני מריה - לראשונה בבאר בזמן שמריה שואבת מים, והשנייה בביתה, בזמן שהיא תופרת צעיף סגול לבית המקדש (המסמל את ישו כמובן). לעתים מצויירת מערה בינהם, המסמלת את המוות והגיהנום - זו המערה בה נולד לאחר מכן ישו שיציל את העולם מהחטא ומהמוות.


8 - The Sunday before Pascha - palm Sunday - יום ראשון של הדקלים - נקרא גם "הכניסה לירושליים"  ונחגג ביום ראשון שלפני פסחא, לציון כניסתו של ישו לירושליים מספר ימים לפני הפסיון. זהו החג הראשון בסדרה של מועדים במהלך חג הפסחא.

בציורים ובאיקונות מופיע ישו רוכב על חמור, מאחוריו מספר מאמינים וברקע הר הזיתים, ממנו הוא יוצא, וירושליים, אליה הוא רוכב. במרכז מופיע גם עץ ועליו ילדים מטפסים וחותכים את הענפים לכבודו כסמל האמונה. בירושליים מקבלים אותו היהודים, חלקם בספק וחלקם בהערכה, ומניחים לרגליו גלימות. ישו רוכב לתוך העיר ב"נצחון" למרות התנגדות חלק מהקהל.



9 - the Ascension of Jesus - חג העלייה - נחגג 40 ימים לאחר חג הפסחא, ומציין את עליית ישו השמיימה, לאחר תחייתו מן המתים. בראש פסגת הר הזיתים מצוייה כנסיית העלייה, המשמשת בימים רגילים כמסגד - משם מאמינים כי ישו עלה השמיימה לעיניו המשתאות של מאמיניו.

בציורים ובאיקונות נראה את השליחים מסביב למריה, אם האלוהים. מעליה יושב בשמיים ישו ולצידיו מלאכים. מריה מסמלת את הקשר בין השמיים לארץ, בין ישו ומאמיניו. לעתים מצויירים ברקרע סלעים ועצי זית, המסמלים את השתתפות הטבע בפלא הבריאה.


10 - Pentecost - פנטקוסט - (= החמישים במספר) נחגג חמישים יום לאחר הפסחא, ונחשב ליום בו הוקמה הכנסייה - לפי האמונה ביום זה ירדה רוח הקודש מהשמיים והשרתה את אורה על 12 השליחים ומאמיניהם. מקורו של החג בסיום ספירת העומר, שבעה שבועות לאחר פסח, ובחג מתן-תורה היהודי. במסורת הנוצרית נהוג לטבול בחג זה את המאמינים החדשים - כסמל לברית החדשה.

בציורים ובאיקונות נוכל לראות את המאמינים הראשונים בנצרות: שנים עשר השליחים, מריה הקדושה, פטר ופאולוס - יושבים כולם מתחת לאור האלוהי. לפעמים יופיע בתחתית התמונה מלך על רקע שחור - סמל לעולם החומרי השרוי בעלטה. המלך מחזיק בידיו 12 מגילות המייצגות את חכמת השליחים.


11 - Transfiguration - ההשתנות - נחגג ב-6 לאוגוסט לציון השתנות ישו אל מול תלמידיו על פסגת הר, וחשיפת הרוח האלוהית שבו. במסורת הנוצרית מזוהה הר תבור עם האירוע, ועליו בנויה "כנסיית ההשתנות". להר תבור מסורת עתיקה של קדושה במרחב הגלילי עוד מימי הכנענים. לפי המסורת נהוג להביא בחג זה ענבים או תפוחים לכנסייה, כדי לערוך את "ברכת הפרי הראשון".

בסצינת הטרנספיגורציה מטפסים ישו ומאמיניו (פטר, ג'יימס, ג'ון) להר תבור, שם הםחוזים בישו נכנסלמצב של אקסטזה ונעמד על ענן בין משה לאליהו הנביא, פניו זורחות כמו השמש ובגדיו נעשו לבנים.


12 - Dormition of Theotokos - מות מרים - נחגג ב-15 לאוגוסט ונחשב לחג חשוב מאוד במסורת הכנסייה המזרחית, שכזכור מייחסת חשיבות רבה למריה, נושאת האל. לפי האמונה, גופתה של מריה נשארה שלמה ולא נרקבה בקבר, וביום זה עלתה ישירות לשמיים. למרות שאמונה זו לא מופיעה בספרי הבשורה, זוהי מסורת עממית חזקה וחוגגים את האירוע ברחבי העולם האורתודכסי והקתולי. המילה "דורמיציון" משמעותה "הרדמות"  -קשור לאמונה האורתודכסית שהמוות הוא לא סופי. פולחן הדורמיציון החל במאה השישית והיה חשוב ביותר בירושליים (כנסיית דורמיציון) ובערים קונסטנטינופול ואפסוס.

בציורים ובאיקונות נראה את מריה שוכבת על מיטתה, ומעליה עומד ישו (המחזיק את מריה הקטנה בידיו). משני הצדדים עומדים פטר ופאול וחולקים כבוד אחרון לאם האלוהים. מעל התמונה נמצאים שערי גן העדן הפתוחים לרווחה, ולעתים מרחפים מלאכים המייצגים את שנים עשר השליחים.



איקונוגרפיה נוצרית:

מבוא \ שנים עשר המועדים  \ סיפורי הבשורה \ קדושים ומרטירים