הדרכות: יוון הסטוריה

הסטוריה של יוון
כתב וסיכם: מידן וישינסקי

לטיולים בצפון יוון: טרק ביוון \ טיול גיאוגרפי ביוון 


יוון - הקדמה

שטח: 132,000 קמ"ר
אוכלוסיה: 11 מליון
חלוקה אתנית: 98% יוונים אורתודוכסים, השאר מוסלמים ומעט יהודים

מקור השם "יוון"

יוון הקדומה הורכבה משבטים שונים באזור יוון, מערב תורכיה ודרום הבלקן. שמות שבטים אלו הפכו לבסוף לשמותיה של יוון בשפות השונות:

- שבט ה-"הלנים" שעל שמו נקראת יוון בשפתם "הלאס" (Hellas או Elada) ואנו מכירים בעברית כאמפריה ה"הלניסטית".
- שבט ה"יונים" שהתבסס במזרח הים האגאי – ובא במגע עם העולם השמי – מכאן נגזר השם "יוון" בעברית (על פי המסורת היה יוון גם נכדו של נח המקראי)
- שבט ה"גראיקים" במערב יוון – ממנו נגזרו השמות הלטיניים כמו Greece , Griechenland .
- בנוסף לאחר הכיבוש הרומי נודעו היווני בארצות המזרח כ"רום" (Rum) וככה הם גם קראו לעצמם במהלך התקופה העות'מנית (השפה היוונית נקראה רומג'ה Rumca)

הדגל היווני  


9 השורות בדגל מבטאות את 9 ההברות בביטוי:

"Eleftheria I Thanatos" (חירות או מוות)

זה היה המוטו של מלחמת העצמאות היוונית כנגד האמפריה העות'מנית, וההשראה ללוחמים היוונים.
הצבעים כחול ולבן מסמלים את האיים והים האגאי, והצלב מסמל כמובן את מקומה של הכנסייה הנוצרית-אורתודכסית במדינה ההלנית החדשה.


השפה היוונית

לפי הערכות, כ-15-20 מליון אנשים מדברים יוונית מודרנית: מחוץ ליוון עצמה קיימות קהילות גדולות בבלקן (אלבניה, מקדוניה, בולגריה, תורכיה) ואפילו מסביב לים השחור (יוונית-פונטית) ובאזור ארץ ישראל ומצריים. בנוסף ישנם מליוני מהגרים יוונים בארצות מערב אירופה וארצות הברית.

היוונית שייכת למשפחת השפות האינדו-אירופאיות ודוברה במרחב הים התיכון המזרחי במשך מאות שנים לפנה"ס. במהלך ההסטוריה התפתחו מספר דיאלקטים של השפה היוונית:

- יוונית קלאסית – או יוונית "אטית" (Attic) שמקרוה באתונה -– השפה של העידן הקלאסי והסופרים הגדולים של יוון העתיקה.
- הניב המדובר הנקרא "קוינה" (Koine) – שהתפתח מהיוונית ה"אטית", הופץ בתקופת כיבושי אלכסנדר מוקדון והפך לשפה השלטת (Lingua Franka) של מזרח הים התיכון – בניב זה נכתבו תרגום השבעים והברית החדשה ויש לו חשיבות מכרעת בכתבי הנצרות בתקופה הביזנטית.
- יוונית מודרנית (עממית או "דמוטית")– מבוססת על ניב מדובר שמקורו בפלופונסוס – כיום השפה הרשמית ביוון, אך התחילה להיות נפוצה בצורה עממית בעיקר בסוף המאה התשע-עשרה עם הקמת המדינה היוונית המודרנית.
- קאתארבוסה (Katharevousa) (קתרוס = טהור) –שילוב של היוונית הקלאסית והיוונית המודרנית. זו הייתה בעיקר שפה של האינטלקטואלים והעם הפשוט נשאר עם דיאלקטים שונים – עובדה שיצרה פער גדול בין השפה הכתובה והמדוברת (בדומה אולי לערבית ספרותית הקאתארבוסה התפתחה במהלך ביסוס העצמאות של יוון, ונהייתה לשפה הרשמית, אולם בשנת 1976, לאחר סיום שלטון הקצינים – הפכה היוונית המודרנית לשפה הרשמית של הרפובליקה ההלנית.



יוון – התקופה העות'מנית
1453 נפילת קונסטנטינופול - 1821 מלחמת העצמאות היוונית

מאות 11-15 – פסיפס תורכי-ביזנטי

מסוף המאה האחת-עשרה התחילו לנדוד לאזור אסיה הקטנה שבטים תורכיים מאזור מרכז אסיה והתפשטו מערבה – בתחילה הסלג'וקים ולאר מכן העות'מנים. התורכים התפשטו גם לבלקן ולצפון הים השחור ובעצם הקיפו את האמפריה הביזנטית ממזרח ומצפון. ממערב ומכיוון הים האגאי החלה להתפתח מעצמה ימית נוספת שנגסה באמפריה הביזנטית – ונציה.

במקביל בתקופה זו מגיעים מסעי הצלב לאזור אסיה הקטנה, האיים האגאיים וארץ ישראל ומהווים גם הם כח משמעותי באזור בתקופות שונות (1204 למשל כובשים הפרנקים את קונסטנטינופול..)

מאות 15-17 – דו-קיום תחת העות'מנים

בשנת 1453 נכבשה קונסטנטינופול על ידי העות'מנים, ובמאה השש עשרה החלו העות'מנים להרגיש את ידם על העליונה ולהתפשט ברחבי הבלקן, המזה"ת ויוון. במהלך תקופה זו היו היוונים (רומג'י  Rumci בתורכית) בני חסות וקיבלו זכויות יתר רבות תחת השלטון העות'מני. הם שילמו מעט יותר מסים, אך בתמורה נפטרו מהשרות הצבאי. היוונים שלטו בפטריארכיות הנוצריות הגדולות של ירושליים, אנטיוכיה ואלכסנדריה, דוחקים את רגלי הערבים הנוצרים שלא הורשו למלא תפקידי כמורה. ראוי לציין כי בתקופה זו (ובכלל) לא הייתה יישות שנקראה "יוון" והעות'מנים מעולם לא כבשו ארץ כזו (היוונים אוהבים לספר שהעות'מנים כבשו את יוון במשך 400 שנה..) אלא מעבר  איטי מהאמפריה הביזנטית המזרחית אל האמפריה העות'מנית.

נקודה יהודית: בשנת 1492 גורשו עשרות אלפי יהודים מספרד על-ידי המלך פרדיננד, שהתקבלו בברכת הסולטן ביאזיד (Beyazid II) והתיישבו בעיקר באזור סלוניקי.

במהלך המאות השש-עשרה והשבע-עשרה כובשים העות'מנים את האיים הגדולים של הים האגאי מידי הצלבנים והוונציאנים (1522 רודוס, 1571 קפריסין, 1669 כרתים ) לאחר כשלון ההתקפה העות'מנית בוינה (1683) מתקיפים הכוחות הנוצרים המאוחדים של אוסטרו-הונגריה ו-וונציה את העיר אתונה וכובשים אותה – מפציצים את הפרתנון (האקרופוליס) שהיה מחסן תחמושת עו'תמני.. אתונה מתרוקנת מתושביה למספר שנים וחוזרת לאחר מכן לידיים עות'מניות.

מאה 18 – שקיעת האמפריה העות'מנית – שליטים מקומיים

בשלהי המאה השמונה-עשרה ממונה באתונה שליט תורכי אכזר בשם האג'י עלי האסקי (Hadji Ali Haseki 1775-1795). הוא מנהיג מיסוי כבד, עבודות שרות , כליאות המוניות ואלימות פיסית ורבים מתושבי העיר עוזבים. סופו בגלות באי קוס (Kos) ולבסוף הוא נידון למוות וראשו הוצג באיסטנבול כלקח לשליטים העות'מניים המקומיים לא להשתמש בכח כלפי האוכלוסיה האזרחית...

בתקופה זו (1787-1822) עולה לשלטון בצפון-יוון עלי פאשה האלבני (Ali Pasha), מקים אמפריה קטנה ומשחק בדיפלומטיה עד שלבסוף נמאס על העות'מנים – שהורגים אותו בשנת 1822 ומציגים גם את ראשו לראווה באיסטנבול...

עלי פאשה שט לגדות אגם יאנינה
מאה 19 – רנסנס וגילוי "יוון"

במקביל להתפתחויות באירופה (כיבושי נפוליאון, עליית מדינות הלאום) מגלים האינטלקטואלים את יוון וההלניזם "מחדש" – הרנסנס חוזר לימי יוון העתיקה והדמוקרטיה של אתונה – סטודנטים וחוקרים אירופאים מגיעים לחפור ולגלות את תרבות יוון העתיקה, ולמכור פסלים ועתיקות לכל המרבה במחיר.. מתחילה תנועה חדשה באירופה המכונה "פיל-הלניזם" – אהבת התרבות היוונית הקלאסית, וביחד עם הרעיונות הלאומיים החדשים מציתה בדמיון היוונים את הרצון לחזור לגדולת העבר ולהתנתק משלטון העות'מנים.


יוון – תקופת העצמאות

רקע
בשנת 1821 היו רוב אדמות "יוון" תחת שלטון עות'מני (למעט מספר איים בשליטת ונציה). המרד היווני לעצמאות החל למעשה במולדביה – צבא בן 4500 חיילים יוונים, בחסות רוסיה ובראשות אלכסנדר איפסילנטי (יווני שמוצאו באיסטנבול) פלש לרומניה אך נכשל במשימתו.

במקביל פורץ מרד גדול בפלופונסוס. התגובה הראשונה של הסולטן העות'מני היא לתלות את הפטריארך היווני באיסטנבול.. היוונים באסיה הקטנה פורשים מהמרד, אך ביוון עצמה מתעצמת הלחימה במקביל גם בצפון המדינה – מעלליו של עלי-פאשה.

סיסמת המרד היא "חירות אות מוות", והלחימה מתעצמת גם לאיים: באיוס נטבחים 25,000 יוונים ומקביל בפלופונסוס נרצחים 15,000 תורכים..

ב-26.4.1821 משתלטים היוונים על אתונה, התורכים נסוגים ומתבמרים באקרופוליס – משוחררים משם על-ידי תגבורת תורכית רק באוגוסט.. בנקביל מתגברת הלחימה בפלופונסוס – גם בין היוונים לעצמם..

מלחמת האזרחים ביוון
לאסקרינה בובולינה (Laskarina Boubolina)

אחת מנושאות דגל המרד הראשונות, בת למשפחת ספנים מהפכנים מהאי הידרה (נולדה בכלא באיסטנבול לאחר נסיון מרד כושל של אביה בעות'מנים..). נישאה לבעל ספינות עשיר מהאי ספטסס (Spetses), שנהרג לאחר מכן בקרב ימי (1811)– והיא ירשה את עושרו – ספינות סחר ומלחמה.

בשנת 1816 ניסו העות'מנים להחרים את רכושה (בעלה השני השתתף במלחמה הרוסית נגד התורכים) והיא יצאה לגלות בחצי האי קרים למשך 3 חודשים. הצליחה לחזור ליוון רק אחרי שיחת שכנוע עם אמו של הסולטן מחמוד השני..
לאסקרינה הצטרפה לאגודה הלאומית היוונית החשאית (פיליקי אטאיריה Filiki Etaireia), העבירה בחשאי תחמושת ומורדים בספינותיה ושיחדה פקידים עות'מנים להתעלם מפעולותיה. בשנת 1820 סיימה לבנות את ספינת המלחמה "אגאממנון" (Agamemnon) ובשנת 1821 הניפה על סיפונה את הדגל היווני – והצטרפה למרד נגד התורכים, בהשיטה עוד 8 ספינות  לאי נאפליון (Nafplion).

לאחר המלחמה היא הסתבכה בפוליטיקה היוונית ולבסוף הוגלתה חזרה לאי ספטסס, הספינות שלה סופחו למדינה היוונית החדשה והיא נפטרה בחוסר כל באי הולדתה.. רק מאוחר יותר היא קיבלה את הכבוד המגיע לה בהסטוריה היוונית.

לאסקרינה בובולינה
תמיכה מאירופה

העצמאות היוונית מתקשרת בתודעה האירופית לתנועה הלאומית הרומנטית – היוונים נחשבים לעם "קלאסי" ולעומתם הדיכוי העות'מני שלא מאפשר לעמים "להגדיר את עצמם" – המעצמות האירופיות לטשו עיניים כבר זמן רב "לשחרר" שטחים מ"האדם החולה שעל הבוספורוס"..

מספר אירופאיים מגדילים לעשות ושטים ליוון כדי להצטרף למרד – בינהם לורד ביירון (Lord Byron), משורר אנגלי,  שמגיע למיסולונגי (Missolonghi, מערב לאתונה) בשנת 1823, אך מת ממחלה זיהומית 3 חודשים מאוחר יותר..
התורכים מחזירים לעצמם לבסוף את השליטה באתונה (1827) ומוציאים להורג רבים מהמורדים, בין היתר גם 22 מהמתנדבים האירופאיים (נקראו "פילהלניים").

למזלם של היוונים נחלצות מעצמות אירופה לעזרתם – בריטניה, צרפת ורוסיה חותמות במשותף על "הסכם לונדון" (1827) המכריז על כוונתם להתערב ולהגן על "האוטונומיה היוונית".. מה שמוביל לקרב נווארינו:

קרב נווארינו (Navarino)

הקרב הימי הגדול האחרון בהסטוריה בין אוניות מפרש מלחמתיות – אוקטובר 1827 – התרחש בין הצי העות'מני-מצרי לבין ציי בריטניה, צרפת ורוסיה במפרץ נווארינו – היום פילוס (Pylos , דרום-מערב פלופונסוס( .

הצי העות'מני התבצר במפרץ נווארינו ומשם יצא להתקפות ולעזרה לחילות העות'מניים ברחבי יוון. האדמירל האנגלי קודרינגטון קיבל הוראות לאכוף הפסקת אש ולמנוע את תנועת הספינות העות'מניות במרחב וב-18 לאוקטובר, לפני החורף המתקרב, התקרב למפרץ נווארינו במטרה לאכוף סגר ימי על הספינות התורכיות.

לתורכים הייתה עדיפות מספרית: 78 אוניות ו-2180 תותחים, לעומת 22 ספינות ו-1258 תותחים לצי האנגלי-צרפתי-רוסי, אולם הספינות המערביות היו יעילות יותר והצוותים מיומנים בקרב.. לבסוף נכנס צי בעלות הברית למפרץ (20.10) והתרחש קרב התשה קצר מטווח קרוב – לאחר 4 שעות הושמד למעשה הצי העות'מני כולו – רוב הספינות טובעו, חלק מהן הועלו באש כדי שלא יייתפסו על ידי האויב (העות'מנים פחדו שהם יינתנו ליוונים..), 3000 עות'מנים נהרגו ונשארו 8 ספינות.. בקרב בעלות הברית היו 181 הרוגים ו-3 ספינות נדרשו לשוב לתיקון במספנות באנגליה.

תוצאות הקרב היו קריטיות לעצמאות יוון – הצי העות'מני הושמד, עשרות אלפי החיילים העות'מנים שנותרו על אדמת יוון נשארו בעצם מנותקים ונאלצו לסגת תוך אבדות קשות. העות'מנים הכריזו מלחמת קודש (ג'יהאד) על מעצמות המערב, וסגרו את מיצרי הבוספורוס לתנועת אוניות זרות (1828)  – צעד שפגע בעיקר ברוסיה שהייתה תלויה במיצרים למסחר ולקשר לים התיכון – עילה למלחמה עות'מנית-רוסית (השמינית במספר..)  בה כמעט כבשו הרוסים את איסטנבול – בסיום המלחמה נחתם הסכם אדירנה – בו הובטחו אוטונומיה ליוון ולסרביה, וחיזק גם את שליטת רוסיה בים השחור – חצי האי קרים, גיאורגיה ונחצ'יוואן..

איור של קרב נאברינו 1827

עופרת לעות'מנים המתבצרים

העות'מנים שהתבצרו באקרופוליס באתונה, מוקפים על ידי החילות היוונים המורדים, נותרו לאחר מספר ימים ללא תחמושת, והיוונים הבחינו שהם מפרקים את עמודי התמך העתיקים של המקדים כדי להוציא משם עופרת (הייתה כמות מסויימת של עופרת במחברים של העמודים עם הרצפה והתקרה, שסיפקה גמישות מסויימת למבנים במקרים של רעידות האדמה הדחופות שפקדו את האזור.. ). היוונים שלחו משלחת ובדקו עם התורכים כמה עופרת הם מעריכים שהם יוכלו לקבל מפירוק המקדשים, הם הסכימו כל כמות מסויימת אותה סיפקו היוונים בהבטחה שהתורכים לא יהרסו את המקדשים העתיקים..

קפודיסטריאס

עצמאות יוונית

בשנת 1828 נבחר הרוזן יאניס קפודיסטריאס (Ioannis Capodistrias) מקורפו למושל יוון, וב-1933 מוכרזת חוקה ועצמאות לרפובליקה החדשה. קפודיסטריאס נרצח באותה שנה, ובמקומו ממנים הבריטים ובילות הברית  "מלך" חדש – המלך אוטו (Otto), בנו בן ה-17 של המלך לודוויג מבוואריה..

היוונים לא מרוצים מההסדר החדש, והצבא היווני החדש מכריח את המלך לקבל את החוקה בשנת 1843, אך מצליחים להדיח אותו רק בשנת 1862.. רק כדי להחליף את שושלת המלוכה בנסיך דני חדש שהופך להיות המלך ג'ורג' הראשון – מלך יוון.. ג'ורג' נשאר בשלטון כחמישים שנה (נרצח בשנת 1813) והשושלת שלו שרדה עד לשנת 1973...

בשנים הבאות יש אי שקט בין האמפריה העות'מנית למדינה היוונית:
1878 – הבריטים משתלטים על קפריסין
1881 – צפון מזרח יוון – מחוזות תסלי (Thesally) וארתא (Arta)
1894-1896 – מעשי טבח ופרעות כנגד ארמנים ויוונים ברחבי אנטוליה: ואן, טרבזון ואיסטנבול.
1898 – מרד יווני בכרתים, מוכרזת כאוטונומיה (מסופחת 1913)



לטיולים בצפון יוון: טרק ביוון \ טיול גיאוגרפי ביוון