בודהיזם טיבטי: חיי מילארפה

חיי מילארפה

מילארפה (Milarepa) היה יוגי ומורה בודהיסטי מפורסם מטיבט, תלמידו של מארפה ואחד המורים הגדולים של שושלת קאגיו  (Kagyu). הוא חי ככל הנראה בין השנים 1052-1135 לספירה.

סיפור חייו נשמר והועבר מדור לדור, כמסורת בעל-פה שהועברה במנזרים ובכיכרות הערים. זהו סיפור על אדם שמצליח להתרומם מעל סבלו וחטאיו, ובסופו של דבר מגיע למצב של הארה ושחרור. ניתן לראות גם היום איקונות וציורים של מילארפה ברחבי העולם הטיבטי, ויורשיו בשושלת קאגיו עדיין מלמדים את התורה כפי שלימד מילארפה לפני כ-1000 שנים. 

חיי מילארפה - טנגקה קלאסית מטיבט

מילארפה נולד למשפחה אמידה במערב טיבט, אביו היה סוחר בצמר והם גרו בבית גדול בן שלוש קומות בכפר המרכזי של המחוז. המשפחה הייתה נדיבה מאוד והם נערצו על ידי שכניהם, אוכל תמיד היה על שולחנם, ובגדים יקרים לגופם.

לאחר מספר שנים נפטר אביו, והוריש את כל רכושו למילארפה, יורשו, אך רק כשיגיע לגיל 15. בינתיים מינה את דודו ודודתו של מילארפה לשמור על הרכוש – מהר מאוד ניכסו הדודים את הרכוש לעצמם, והעבירו את מילארפה, יחד עם אמו ואחותו, למגורי העבדים. 

כשהגיע לגיל 15, אספה אמו את כל המשפחה, ובכוחות אחרונים ניסתה להחזיר למשפחתה את הבית והרכוש, אך הדודים החמדנים שיקרו והודיעו שהבית היה שייך להם מאז ומתמיד, ולכן אין למשפחת מילארפה שום חזקה עליו – ולאחר מכן גירשו אותם לרחוב.

אמו שקעה לדכאון ולשנאה, היא האשימה את משפחת בעלה בכל צרותיה, קיללה אותם, ודחפה את מילארפה הצעיר ללכת ללמוד כישוף שחור, על מנת להתנקם בהם: "אהרוג את עצמי מול עיניך", אמרה, "אם לא תביא לנו נקמה".

מילארפה יצא את הכפר והלך לחפש מורה לכישוף – הוא הגיע למנזרו של מורה גדול לכישוף והצליח להתקבל לשם כשוליה ושהה שם מספר שנים. לאחר שהמכשף למד על סיפור חייה של משפחת מילארפה, הוא הסכים ללמד אותו את הטקסים והכשפים הסודיים, שנועדו לנקמה. עם הידע הזה הלך מילארפה לאחד המרתפים במנזר ובילה שם לילה שלם בהתמקדות בכישוף שחור. כשעלה הבוקר, הוא גילה שנקמתו הצליחה: בכפר הולדתו היה אותו לילה משתה גדול, חתונה משפחתית, וכל משפחת אביו היו מוזמנים. בזמן שכולם חגגו שיכורים, התמוטט עליהם גג הבית וכולם נמחצו למוות – 35 אנשים. רק שני אנשים ניצלו מהאסון – דודו ודודתו החמדנים. בתאוות ההרס שלו חשב מילארפה לעצמו שטוב שדודיו שרדו – כדי שיהיו עדים לסבל הרב שגרמה תאוות הבצע שלהם.

אך אמו עדיין לא התרצתה – היא רצתה להמשיך ולנקום. היא כתבה למילארפה וביקשה ממנו שימשיך בהרס הדודים – ושישמיד גם את ביתם ואת שדותיהם ויבוליהם. מילארפה ציית לאמו והגיע למערה בסביבת הכפר, שם הוא ישב ונכנס לטראנס כדי לייצר כישוף גדול ולזמן סופה ענקית, מלווה בגל קור, גשם וברד, שהרסו את יבולי החיטה והשעורה של הכפר. מיארפה החל לחוש רגשי אשם בנקמתו, וחזר אובד עצות למנזר.

עם הזמן, הבין המכשף שמילארפה צריך מורה חדש – מישהו שילמד אותו את חוקי החיים – הדהארמה, ואת דרך הישר. מילארפה עזב את המנזר והלך לחפש מורה חדש. הוא עבר כמה מנזרים אך אף אחד מהם לא קיבל אותו בגלל הקארמה הרעה שהוא הביא עמו. לבסוף הוא הגיע למורה בשם מארפה (Marpa).

[מארפה לוטסוואה
  (Marpa Lotsawa 1012-1097), נודע לפעמים גם כ"מארפה המתרגם", אחד מגדולי החכמים בטיבט, שעסק בתרגום וייבוא של כתבי הבודהיזם המוקדמים מהודו לטיבט, והיה תלמידו ויורשו של נארופה (Naropa) – בתרגול ושימור טכניקות המדיטציה בטיבט. ]

מארפה ידע שיבוא אליו תלמיד גדול, אך עם קארמה קשה ומסובכת. ברגע שמילארפה הגיע אל מנזרו הוא העביד אותו בפרך ובסיזיפיות – זאת עשה מילארפה ללא אומר וללא תלונות. בין העבודות שעשה מילארפה הייתה חריש שדה גדול, הזזת אבנים ובניית מגדל בהרים – אך בכל פעם שהמגדל היה כמעט מוכן – הורה לו מארפה להרוס הכל ולבנות את המגדל במקום אחר. מילארפה בנה והרס עשרות מגדלים, אך מעולם לא התלונן. הוא רק ביקש את מארפה בסיום כל משימה, שילמד אותו את חוקי הדהרמה, אך מארפה היה מגיב בכעס ומכה אותו במקלו.

הנוקשות זו של מארפה מוסברת בצורך ללמד את מילארפה לדבוק באמת, להתמיד בדרך ולהיות מסוגל לבסוף להתנקות ולהתגבר על הקארה הרעה שיצר בחייו המוקדמים. 

בשלב מסויים, בייאושו על חוסר ההתקדמות, עבר מילארפה למנזר של מורה אחר, אך חוסר ההצלחה להתרכז וללמוד המשיך גם שם – והמורה דרבן אותו לחזור למארפה – מורו האמיתי. לאחר כל התלאות האלו חזר מילארפה למורו הכועס, והתחנן שוב שילמד אותו את דרך הדהרמה. מילארפה הגיע לתהומות היאוש והאובדן, עד שלבסוף חמל עליו מארפה – וסיפר לו שכל התלאות האלו הן החלק מהדרך אותה צריך היה לעבור, ועכשיו הוא מוכן ללמדו.

מילארפה בגופו הירקרק בתקופת המדיטציה במערה

לאחר לימוד מעמיק של סודות הדהרמה, נכנס מילארפה למערה והקדיש עצמו למדיטציה וללימודי המהמודרה (Mahamudra, "החותם הכביר" – הארה באמצעות מדיטציה לפי מסורת הקאגיו). מסופר כי כשנגמר לו האוכל, הוא מצא סרפדים בקרבת מעיין סמוך – והתקיים רק מהם במשך כמה שנים – עד שגופו קיבל גוון ירוק. במהלך המדיטציה הוא לבש לגופו רק חולצת כותנה דקה וכך גם קיבל את שמו (מילארפה – מילה עטוף הכותנה). בזמן שישב במערה הגיעו לבקרו אנשים מהעבר – אחותו ואף דודתו – אך הוא אינו מתפתה לחזור לתודעתו הקודמת.

בתקופה זו במערה חווה מילארפה הארה, וכתב מאות שירים ומזמורים, שמצוטטים עד היום ברחבי טיבט. הוא תרגל ולמד את יסודות המהמודרה, וירש את מקומו של מארפה בשרשרת המורים הגדולים של זרם הקאגיו בטיבט. לאחר התקופה במערה הוא המשיך לנדוד, ביקר באזורים שונים של טיבט ורכש לעצמו תלמידים רבים. הוא נפטר בשנת 1135.

"כל המרדפים הארציים נגמרים בסוף בלתי נמנע – צער.
רכוש סופו להתפזר. בניינים סופם להיהרס, פגישות סופן פרידות, לידות סופן מוות.
כשיודעים זאת, על כל אדם לוותר מראש על כל רכוש, בנייה, פגישות ולידות.
עליו להפסיק הכל, למצוא מורה נכון, וללכת בדרך האמת".

מילארפה.