סיפור סופי עממי


הפילוסוף ורב החובל – סיפור סופי
היה היה פילוסוף מלומד בשם עלי, שחשב שהוא יודע כל מה שצריך לדעת. כולם מסביבו הסכימו כי היה גאון במדעים ובאמנויות, אך עדיין היה מתרברב וטוען כי הוא האיש החכם בעיר.
חברו הטוב של עלי היה מוטרד מיהירות זו וניסה ללא הצלחה לגרום לו לראות את העולם סביבו בעיניים פתוחות יותר. נסיונותיו אלו לא נחלו הצלחה יתרה. לאחר ששוחח על נושא זה עם רב חובל שהכיר, החליט לשכנע את עלי לצאת להפלגה. מסע כזה אולי יוכל להראות לעלי דרכי חיים שונות, ויחשוף אותו לקשיים אליהם הוא לא נחשף בחייו היום-יומיים. להפתעתו, קיבל עליו עלי את האתגר, והתכנית יצאה לפועל.
עם צאת ההפלגה, דיבר עלי אודות הפילוסופיה עם המלחים. רב החובל האזין בסבלנות לזמן מה, מבלי להוציא מילה מפיו, אולם לבסוף הפסיקו והתלונן כי שיחה זו משעממת אותו.
"האם יודע אתה דבר כלשהוא אודות הפילוסופיה?" שאל עלי.
"אני מניח שלא," ענה רב החובל.
"איזו בושה," אמר עלי, מנענע את ראשו, "חצי מחייך בוזבזו לשווא, מבלי לדעת כלום בנושא זה." רב החובל נתן להערה זו לחלוף בלא מענה, והמשיך להתעסק בניווט הספינה.
ההפלגה נמשכה ימים. עלי נהנה מכל רגע, ודיבר רוב הזמן. הוא היה עסוק כולו בלהסביר את רעיונותיו על איך ממשלות צריכות לנהל את ארצן, ואיך מנהיגים צריכים לפתור את בעיות האנשים, עד שלא טרח ללמוד כלום על שיט וספנות. כשעגנה הספינה ליד אי קטן, נשאר עלי על הסיפון, ולא טרח לבקש מחבריו להפלגה ללמדו לשחות. הוא גם לא התענין במיוחד בחייהם ובסיפוריהם.
לילה אחד, בלב ים, בדרך חזרה הביתה, נראה רב החובל מודאג. סימני סערה נראו באופק, ולא היה ספק שהיא מתקדמת לכיוונם. הצוות התכונן נמרצות למצב החירום. רק עלי נשאר שליו בתאו, ראשו עסוק בענינים נשגבים ברומו של עולם.
הרוח נשבה חזק, נאבקת להשתלט על הספינה מידי רב החובל שאחזו בהגה בחזקה. המלחים, נבהלים, הושלכו מצד לצד בזמן שהספינה הטלטלה בגלים. מים הציפו את הסיפון, ונחשולים הציפו והטביעו את הספינה. רב החובל קרא לאנשים להתכונן לנטוש את הספינה.
סירת הצלה קטנה הורדה לים, ומיד התברר שאין בה מקום לכולם. רב החובל ומספר אנשים נוספים התכוננו לקפוץ לים הפתוח ולנסות מזלם בשחייה. בזמן זה נזכר רב החובל בעלי, וביקש מאחד המלחים למצאו.
עלי אחז בחזקה את דלת תאו, מנסה לשווא לשמור על שיווי משקלו. המלח צעק לעברו, "מהר, אנו חייבים לנטוש את הספינה. היא טובעת!" עלי, מבולבל, הובל על ידי המלח לסיפון.
רב החובל שאג, "האם אתה יודע כיצד לשחות?"
"לא!" צעק עלי בחזרה.
או אז נענע רב החובל את ראשו. "כמה חבל, כל חייך בוזבזו לשווא, מבלי לדעת כלום בנושא זה."
רב החובל ואנשיו ניצלו באותו הליל, ונאספו לספינה אחרת לאחר הרגע הסופה. אפילו עלי ניצל, בעזרת שני מלחים ששמרו על ראשו מעל המים. מאז אותו היום לא נשמע עוד ציוץ אחד מפי עלי אודות ידיעותיו הנרחבות בפילוסופיה.
מספר שנים לאחר התקרית, הגיש עלי מתנה לרב החובל, שהיה עכשיו חברו הקרוב. היה זה ציור שמן ממוסגר של ספינה במים סוערים.
מתחת לציור נכתב באותיות מעוטרות:
רק כלים ריקים נשארים לצוף מעל המים.
אם אדם יהא ריק מתכונות אנושיות, כך יוכל הוא לצוף על נפלאות היצירה.
מתוך:
Tales from the Land of the Sufis \
Mojdeh bayat and Muhammad Ali Jamnia, Shambala South-Asia Editions/ India 1994, p. 139-141
תרגום: מידן וישינסקי 05/2007